בעזה"י מחר ראוי לקרות את איגרת רבי שמשון מאסטרופולידנון

שעליה נכתבו סגולות עצומות ונוראות,

ואם בערב פסח מעלתה עצומה כ"ש ביום ההילולא עצמו של בעל המאמר כידוע מעלת יום ההילולא,

אכן רבינו שמשון מאסטורופלי בא וביאר המאמר אך בעל המאמר היה רבנו האר"י.

 

 

משבח האר"י קדישא (שכפי שהעיד תלמידו מהרח"ו ז"ל שהיה משיח בן יוסף אף שהיה מזרע יהודה)

 

 

 

לא היה מי שישיג חכמה זו על אמתתה כמוהו,

כי היה יודע במשנה ותלמוד ואגדות ומדרשות על כל דבר ודבר כמה פנים בפרד"ס,

ומעשה בראשית ומעשה מרכבה, בשיחות עופות ובשיחות דקלים ואילנות ועשבים,

בסוד כי אבן מקיר תזעק ושלהובי פחמים ובשיחת מלאכים.

 

והיה מדבר ברוחות מהגלגולים רוח טוב ורוח רע.

והיה מכיר בריח הבגדים כמו אותו ינוקא דפרשת דברים, ובעופות אלמים.

ומביא נשמת אדם בעודו חי ומדבר עמו כל צורכו וחפצו, ואחר כך מסירהו.

והיה רואה נשמות בעת צאתם מהגוף, ובבתי הקברות, ובעלותן בכל ערב שבת לגן עדן.

והיה מדבר עם נשמת הצדיקים שהם בעולם הבא, והיו מגלין לו רזי תורה.

 

וגם היה יודע חכמת הפרצוף, ושרטוטי הידיים, ופתרון חלומות על אמיתתם, ובגלגולים ישנים וגם חדשים.

והיה מכיר במצח אדם מה מחשב ומה שחלם,

ומה פסוק קרא בעליית נשמתו לגן עדן בלילה, והיה מלמד פירוש שורש נשמתו.

והיה קוראו במצחו זכיות ועבירות שחישב. והיה נותן לכל אחד ואחד תיקון כפי הבחירה המיוחדת,

או לשורש נשמתו האחוזה בשורש של אדה"ר.

 

והיה יודע כמה טעיות נפלו בספרים. והיה יודע להכות בסנורים.

והיה יודע כל מה ששנו החברים. והיה מלא חסידות ודרך ארץ וענוה, ויראת ה' ואהבת ה', ויראת חטאו,

וכל מדות טובות ומעשים טובים היה בו.

 

וכל זה היה יודע בכל עת ובכל שעה ורגע. וכל החכמות האלו תמיד היו מונחים בחיקו.  ועיני ראו ולא זר.

וכל זה השיג מרוב חסידותו ופרישותו, אחר התעסקו ימים רבים בספרים ישנים גם חדשים בחכמה זו.

ועליהן הוסיף חסידות ופרישות וטהרה וקדושה, וזהו הביאו לידי רוח הקודש, והיה אליהו נגלה לו תמיד. 

 

 

וכתב עליו מרן הבן איש חי

שמה שכתוב בשו"ת אבקת רוכל למרן ז"ל שהאר"י ז"ל התייעץ איתו בשאלה מסובכת

טעות דפוס הוא כי ידע את כל התורה כולה ברוח הקודש ולא נעלם ממנו דבר קטן וגדול בתורה הקדושה. נורא.

 

 

זיע"א

יש לאר"י כל כך הרבה תורה, למה בחרת את האיגרת הזאת? גםחסדי הים
הנושא יותר קשור לפסח, רק בסוף מוזכר הגאולה העתידה.
תרתי לטיבותאדנון


--------רב שמואל
אתה כותב:

"בעזה"י מחר ראוי לקרות את איגרת רבי שמשון מאסטרופולי דנון
שעליה נכתבו סגולות עצומות ונוראות,

ואם בערב פסח מעלתה עצומה כ"ש ביום ההילולא עצמו של בעל המאמר כידוע מעלת יום ההילולא"


**************,***************
אבל זה דבר ידוע, שהדברים כאלו אין שום מקום ללמוד לא שום סברא ולא קל וחומר ולא שום דבר כיוצא בזה על דעת האדם עצמו,

כמו שכתב הרמב"ן בענייני הקבלה, שכל אלו דברים אסור לסבור בהם סברא ולא להביע דעה, כי לא יוודע פירושם הנכון אלא בקבלה איש מפי איש, מי שהוסמך לכך להבין ולפרש, וכפי העניין והדרגה שבהם הוסמך לפרש
תיקוןשום וחניכה

הגאון רי"ח בעל הבא"ח לא כתב שהוא טעות דפוס, אלא כתב בשו"ת רב פעלים (חסו"י ח"ג סי' ט וחד סי' ב) שתלמיד אחד כתב את השאלה ותלה אותה ברבינו האר"י כדי לקבל תשובה בהקדם ובאריכות, ע"ד אם רצית להיחנק וכו'.

------רב שמואלאחרונה
ואנוכי, כבר ידעתי סוד מה ששאלת והקשית עליי בנושא של אותה האיגרת.

אבל הטרול הרולט, עיין משנה ראש השנה פרק ב' משנה ח', והוא סבר שעל ידי התחכמותו ידע עומק החכמה,

ושני מיני חכמה להשלמה נזכרו 'תקופות' ו'גימטריאות', והרולט הזה, לא לבד שלא ידע התקופות אשר חשב שהם תחת ידיו, אלא אף בטעותו בגימטריאות לא יהא לא לא יד ולא רגל.
שמישהו יסביר לי תמימרא הזוכְּקֶדֶם

ד"ה תנו בשם רבי מאיר

רבי מאיר זה המפרש הנועזמי האיש? הח"ח!

כמו ב"כותנות אור". ועל כך נאמר "תורת רבי מאיר", כביכול היא תורה אחרת. אבל באמת, רבי מאיר לקח את מידת הדרש למקום שממנו מעזים להוציא חידוש להנהגה ולמעשה. אז המילה "עד" הופכת ל"עוד": שובו ממעשיכם, בזמן שעוד השכינה מיושבת בשם אדנות הרחום ("ע[ו]ד השם"). אבל אין לדבר הזה אינסופיות (וזו אולי התעוזה המהממת ממש בדרש כאן), וזה מתחלף - בשכל עליון שלמעלה מהבנתנו או תפיסתנו - לכלל שם אלוקות הקפדני ר"ל ה"י ("אלוקיך"), מקום אש להבת שלהבת. משהו בסגנון היפוך הקטבים הפנימי של ליבת הארץ המגנטית, שזו כמובן תופעה חובקת פלנטה, לא צפויה ורבת עוצמה מעבר לכל כוח אנושי. והאדם עומד ונתבע תמיד. אכן, דרשה כבדה ומרצינת פנים מאוד.

אני הבנתי את זה במובן שיש פעמים שאסור לעשות תשובהכְּקֶדֶם
לא מפתיע שהוא כזה נועז הוא היחיד שעדיין שאב תורה מאחר וכיבד אותו
שבעים פנים לתורהמי האיש? הח"ח!

אפילו זה נשמע אפשרי, אם כי כמובן בכל היבט גם רבי מאיר יחשוב שאין שום ייאוש מתשובה, בטח הוא כאמור אל מול מורו ורבו אחר

הכוונה שעדיף לעשות תשובה לפני העונש ולא במהלכו,קעלעברימבאר

גם אז אפשר לבטל, אבל קשה יותר

אני חושב ככהשלג דאשתקד

שהכוונה שצריך להפך את המידה של ה', ממידת הדין למידת הרחמים, כדי שהתשובה תתקבל.

מידת דין או רחמים זה לא מצב מוחלט, הגמרא בסוכה אומרת שתפילתם של צדיקים הופכת את מידותיו של ה' כעתר.

אז כם כאן, כשאדם עושה תשובה קודם הוא מביא קורבן שלמים, שיהיה דורון שתתבפך המידה למידת רחמים, ואז הוא מביא חטאת (זה בגדול רשי בפרשת ויקרא כמדומני).


אם השאלה היא מה זה אומר שיש כאילו כמה פרסונות של ה' וכל אחת מתפקדת אחרת. זה כבר סיפור פילוסופי מסובך, אבל אתה לא הראשון שדן בשאלה הזו. רק כדי להכיר את הקטע דל מידות שונות וכוונות לפי מידות, עיין בזמנך הפנוי בפירוש הרקנאטי על התורה, תחילת פרשת תולדות.

לענ"ד נראה לי לפרשמבקש אמונה

על דרך משל, אדם פגע בחבירו ויודע את זה, ולא מבקש סליחה.. ההוא בלע את העלבון וכבר שכח ממנו

פתאום לקראת יום כיפור הוא מתקשר לבקש סליחה - בשביל שיהיה לו שנה טובה.  

זה אפילו יותר מעצבן מאשר אם לא היה מבקש סליחה לעולם.

 

כך גם פה, אדם צריך לחזור בתשובה כמה שיותר מוקדם - או קרוב לחטא הספציפי שעשה, או בימי תשובה שאז יש מידת הרחמים.

אבל אם אדם מחכה, ואז נזכר להואיל בטובו לבקש סליחה מתי שבא לו , בקשת הסליחה (בצורה חצופה כזאת) שאמורה להיות סנגוריא הופכת לקטגוריא 

יפההכְּקֶדֶם

אבל זה הפשט

אנחנו יוצאים מנקודת הנחה שרבי מאיר היה נועז ולכן חותרים למשהו עסיסי יותר(;

מממ...יש דוגמא לכך מאמירה אחרת שלו?מבקש אמונה
יש לו הרבה מימרות רדיקליות ותמוהות. קח 2כְּקֶדֶם

מניין שאפילו נכרי ועוסק בתורה שהוא ככהן גדול?

שנאמר:" אשר יעשה אותם האדם וחי בהם"

כהנים ולוים וישראל לא נאמר אלא אדם הא למדת שאפילו נוכרי ועוסק בתורה הרי הוא ככהן גדול


ויש גם את גדולה תשובה שבישביל יחיד שעשאה מוחלין לכל העולם כולו

הכוונה נכרי שעוסק בתורת בני נוחקעלעברימבאר
אני יודעכְּקֶדֶם
כי שמעת את הרב שרקיקעלעברימבאר
לאכְּקֶדֶם
זה פשיטא כי לגוים אסור לעסוק בתורה ולא שייך
כי זו גמרא מפורשת במסכת בבא קמאשלג דאשתקד
ששואלת איך יתכן שהוא ככהן גדול, הרי נוכרי שלמד תורה חייב מיתה, וזה מה שהיא עונה...
ומה הכוונה שהוא ככהן גדול?מבקש אמונה
לא הבנתי את שאלתךשלג דאשתקד

אני מביא לך את קטע הגמרא: תלמוד בבלי סנהדרין נט, א (כמדומני זה מופיע גם בב"ק דף לח אך אין לי זמן לחפש):

ואמר רבי יוחנן: נכרי שעוסק בתורה חייב מיתה, שנאמר "תורה צוה לנו משה מורשה" - לנו מורשה ולא להם. - וליחשבה גבי שבע מצות! מאן דאמר מורשה - מיגזל קא גזיל לה, מאן דאמר מאורסה - דינו כנערה המאורסה, דבסקילה. מיתיבי, היה רבי מאיר אומר: מניין שאפילו נכרי ועוסק בתורה שהוא ככהן גדול - שנאמר "אשר יעשה אתם האדם וחי בהם", כהנים לויים וישראלים לא נאמר, אלא האדם. הא למדת: שאפילו נכרי ועוסק בתורה הרי הוא ככהן גדול! - התם בשבע מצות דידהו.


התשובה של הגמרא מובנת לי, וזה די מוציא את הרוח מהמפרשים למי שציפה לאיזו פריצת דרך. זה גם לא ממש מתיר ללמד הכל לגוי, אפילו בשבע מצוות דידהו. ראה מותר לבן נח ללמוד הלכות שבע מצוות? וגם פורטל הדף היומי: לימוד תורה לנכרים (חגיגה יג ע"א)

אגב יש גם מימרא דומה בתנא דבי אליהו (רבה ט) "מעיד אני עלי את השמים ואת הארץ, בין ישראל בין גוי, בין איש בין אשה, בין עבד ובין שפחה הכל לפי מעשה שהוא עושה - כך רוח הקודש שורה עליו". אז זה די קלאסי השיח התנאי וסליחה אם זה הרס למישהו אעזו תזה.


אם אתה שואל מאיפה רבי מאיר לקח את הביטוי "ככהן גדול", זו שאלה פרשנית מעניינת, לצערי בשעה כזו קשה לי לחפש אבל מניח שאם תחפש קצת תמצא תשובה באחד המפרשים. קשה לי להאמין שבדיוק הרעיון הזה יפיל אותך מהכסא.

מעניין אותי לאיזה עניין הוא ככהן גדולמבקש אמונה

(ואני מאמין שעל זה התכוון "כקדם" כשאמר שזה תמוה)

 

למה אתה חושב שאני מחפש פירוש שמפיל מהכסא? 

דעתי היא דווקא כמוך, שלא להלביש בדווקא על מימרא של צדיק דברים עסיסיים 

כי אתה/מישהו כאןשלג דאשתקד
מחפש להוכיח שאבי מאיר היה בעל רעיונות פורצי דרך וחדשניים
אה.. אז אני דעתי כמוך בענייןמבקש אמונה

דווקא תראה למעלה שהצעתי פירוש פשטני דבר דבור על אופניו

לגבי עצם השאלהשלג דאשתקדאחרונה

ברפרוף באינטרנט ראיתי שמנחם הירשמן עומד על השאלה מנין שהוא ככהן גדול, בספרו "תורה לכל באי עולם", פרק ג. הספר נמצא באתר כותר אבל אין כח להיכנס אליו עכשיו ולראות את תשובתו.

אבל יתכן שהתשובה יותר פשוטה משציפינו. ראה את הציטוט ממדרש רבה, בפורטל הדף היומי שציינתי לעיל. יתכן שזה מקור המשפט ופשוט מדברים שם על כהנים ולויים ואז כותבים הרי הוא ככהן גדול, שזה כאילו על בסיס הדרשה לפני כן שנאמרה על כהנים וכו'

מעניין 👍מבקש אמונה
האם להאשים מישהו זה…סיעתא דשמייא1
… סוג של בעיטה ביסורים .
סתם לשמוע תגובות (אבל ממישהו שמבין)הרמוניה
מי היה האבא של כלב בן יפונה?אוהב העם וא"י 3
למאי נפקא מינה?גבר יהודי
אפשר לומר שכן ואפשר לומר שלא.
בעקבות שרשור בלנ"ואריק מהדרום
האם אתם חושבים שתראו את בית המקדש בעיניכם?
צודק,קעלעברימבאר

מצד שני מראה שהכותים ביקשו שותפות של ממש בבניה, ולא רק להיות פועלי בניין

מי מכיר את המשל המדמה את היצר הרע לסוס?מתואמת

סוס שיש לתפוס ולרתום אותו ללימוד התורה ולמצוות.

זוכרת שיש משל כזה ששמעתי לפני שנים, אבל לא מצליחה כעת למצוא את המקור לו...

אולי את מתכוונת לזה?מבקש אמונה

ליקוטי מוהר"ן תנינא, תורה נ'

 

הַמַּחֲשָׁבָה בְּיַד הָאָדָם לְהַטּוֹתָהּ כִּרְצוֹנוֹ לְמָקוֹם שֶׁהוּא רוֹצֶה. וְאִי אֶפְשָׁר שֶׁיִּהְיוּ שְׁנֵי מַחֲשָׁבוֹת בְּיַחַד כְּלָל. וַאֲפִלּוּ אִם לִפְעָמִים מַחֲשַׁבְתּוֹ פּוֹרַחַת וּמְשׁוֹטֶטֶת בִּדְבָרִים אֲחֵרִים וְזָרִים הִיא בְּיַד הָאָדָם לְהַטּוֹתָהּ בְּעַל כָּרְחָהּ אֶל הַדֶּרֶךְ הַיָּשָׁר לַחֲשׁב מַה שֶּׁרָאוּי. וְהוּא מַמָּשׁ כְּמוֹ סוּס שֶׁפּוֹנֶה מִן הַדֶּרֶךְ וְסָר לְדֶרֶךְ אַחֵר שֶׁתּוֹפְסִין אוֹתוֹ בְּרִסְנוֹ וּמַחֲזִירִין אוֹתוֹ בְּעַל כָּרְחוֹ אֶל הַדֶּרֶךְ הַיָּשָׁר. כְּמוֹ כֵן יְכוֹלִים לִתְפּס אֶת הַמַּחֲשָׁבָה בְּעַל כָּרְחוֹ לַהֲשִׁיבָהּ אֶל הַדֶּרֶךְ הָרָאוּי

יכול להיות שזה באמת זה, תודה!מתואמת
שמעתי את המשל על הסוס מהרב שרקי, שאמר זאתקעלעברימבאר
בעקבות משל היצרים לבני מדינה תחת המושל ,בכוזרי
זה היה בשיעור מוקלט שלו? איפה אפשר למצוא אותו?מתואמת
אבל הוא לא הביא שום מקור, זה בשיעור בסדרתקעלעברימבאר
השיעורים על הכוזרי של הרב שרקי בערוץ מאיר. מאמר ג , פסקה החסיד הוא המושל
הבנתי, תודה!מתואמת
אז אם מישהו פה יודע לפי זה מה המקור - אשמח לשמוע...
הביאו מקור מרבי נחמן לאקעלעברימבאר
כן, אבל מחפשת משהו קצת יותר מדויק.מתואמת
מסילת ישרים?שואלת12
"אין איש נחם על רעתו לאמר וגו' כולה שב במרוצתם כסוס שוטף במלחמה". והיינו, שהיו רודפים והולכים במרוצת הרגלם ודרכיהם, מבלי שיניחו זמן לעצמם לדקדק על המעשים והדרכים, ונמצא שהם נופלים ברעה בלי ראות אותה.
תודה! זה לא בדיוק מה שזכרתי אבל זה גם טובמתואמתאחרונה
מישהו יכול להסביר בבקשהדורין השמיני

מה הולך בפרק הזה עם היחוס של אהליבמה ענה וצבעון

 

 

 

 

וְאֵ֛לֶּה תֹּלְד֥וֹת עֵשָׂ֖ו ה֥וּא אֱדֽוֹם׃

 

 

עֵשָׂ֛ו לָקַ֥ח אֶת־נָשָׁ֖יו מִבְּנ֣וֹת כְּנָ֑עַן אֶת־עָדָ֗ה בַּת־אֵילוֹן֙ הַֽחִתִּ֔י וְאֶת־אׇהֳלִֽיבָמָה֙ בַּת־עֲנָ֔ה בַּת־צִבְע֖וֹן הַֽחִוִּֽי׃

 

 

וְאֶת־בָּשְׂמַ֥ת בַּת־יִשְׁמָעֵ֖אל אֲח֥וֹת נְבָיֽוֹת׃

 

 

וַתֵּ֧לֶד עָדָ֛ה לְעֵשָׂ֖ו אֶת־אֱלִיפָ֑ז וּבָ֣שְׂמַ֔ת יָלְדָ֖ה אֶת־רְעוּאֵֽל׃

 

 

וְאׇהֳלִֽיבָמָה֙ יָֽלְדָ֔ה אֶת־[יְע֥וּשׁ] (יעיש) וְאֶת־יַעְלָ֖ם וְאֶת־קֹ֑רַח אֵ֚לֶּה בְּנֵ֣י עֵשָׂ֔ו אֲשֶׁ֥ר יֻלְּדוּ־ל֖וֹ בְּאֶ֥רֶץ כְּנָֽעַן׃

 

 

וַיִּקַּ֣ח עֵשָׂ֡ו אֶת־נָ֠שָׁ֠יו וְאֶת־בָּנָ֣יו וְאֶת־בְּנֹתָיו֮ וְאֶת־כׇּל־נַפְשׁ֣וֹת בֵּיתוֹ֒ וְאֶת־מִקְנֵ֣הוּ וְאֶת־כׇּל־בְּהֶמְתּ֗וֹ וְאֵת֙ כׇּל־קִנְיָנ֔וֹ אֲשֶׁ֥ר רָכַ֖שׁ בְּאֶ֣רֶץ כְּנָ֑עַן וַיֵּ֣לֶךְ אֶל־אֶ֔רֶץ מִפְּנֵ֖י יַעֲקֹ֥ב אָחִֽיו׃

 

 

כִּֽי־הָיָ֧ה רְכוּשָׁ֛ם רָ֖ב מִשֶּׁ֣בֶת יַחְדָּ֑ו וְלֹ֨א יָֽכְלָ֜ה אֶ֤רֶץ מְגֽוּרֵיהֶם֙ לָשֵׂ֣את אֹתָ֔ם מִפְּנֵ֖י מִקְנֵיהֶֽם׃

 

 

וַיֵּ֤שֶׁב עֵשָׂו֙ בְּהַ֣ר שֵׂעִ֔יר עֵשָׂ֖ו ה֥וּא אֱדֽוֹם׃

 

 

וְאֵ֛לֶּה תֹּלְד֥וֹת עֵשָׂ֖ו אֲבִ֣י אֱד֑וֹם בְּהַ֖ר שֵׂעִֽיר׃

 

 

אֵ֖לֶּה שְׁמ֣וֹת בְּנֵֽי־עֵשָׂ֑ו אֱלִיפַ֗ז בֶּן־עָדָה֙ אֵ֣שֶׁת עֵשָׂ֔ו רְעוּאֵ֕ל בֶּן־בָּשְׂמַ֖ת אֵ֥שֶׁת עֵשָֽׂו׃

 

 

וַיִּהְי֖וּ בְּנֵ֣י אֱלִיפָ֑ז תֵּימָ֣ן אוֹמָ֔ר צְפ֥וֹ וְגַעְתָּ֖ם וּקְנַֽז׃

 

 

וְתִמְנַ֣ע ׀ הָיְתָ֣ה פִילֶ֗גֶשׁ לֶֽאֱלִיפַז֙ בֶּן־עֵשָׂ֔ו וַתֵּ֥לֶד לֶאֱלִיפַ֖ז אֶת־עֲמָלֵ֑ק אֵ֕לֶּה בְּנֵ֥י עָדָ֖ה אֵ֥שֶׁת עֵשָֽׂו׃

 

 

וְאֵ֙לֶּה֙ בְּנֵ֣י רְעוּאֵ֔ל נַ֥חַת וָזֶ֖רַח שַׁמָּ֣ה וּמִזָּ֑ה אֵ֣לֶּה הָי֔וּ בְּנֵ֥י בָשְׂמַ֖ת אֵ֥שֶׁת עֵשָֽׂו׃

 

 

וְאֵ֣לֶּה הָי֗וּ בְּנֵ֨י אׇהֳלִיבָמָ֧ה בַת־עֲנָ֛ה בַּת־צִבְע֖וֹן אֵ֣שֶׁת עֵשָׂ֑ו וַתֵּ֣לֶד לְעֵשָׂ֔ו אֶת־[יְע֥וּשׁ] (יעיש) וְאֶת־יַעְלָ֖ם וְאֶת־קֹֽרַח׃

 

 

אֵ֖לֶּה אַלּוּפֵ֣י בְנֵֽי־עֵשָׂ֑ו בְּנֵ֤י אֱלִיפַז֙ בְּכ֣וֹר עֵשָׂ֔ו אַלּ֤וּף תֵּימָן֙ אַלּ֣וּף אוֹמָ֔ר אַלּ֥וּף צְפ֖וֹ אַלּ֥וּף קְנַֽז׃

 

 

אַלּֽוּף־קֹ֛רַח אַלּ֥וּף גַּעְתָּ֖ם אַלּ֣וּף עֲמָלֵ֑ק אֵ֣לֶּה אַלּוּפֵ֤י אֱלִיפַז֙ בְּאֶ֣רֶץ אֱד֔וֹם אֵ֖לֶּה בְּנֵ֥י עָדָֽה׃

 

 

וְאֵ֗לֶּה בְּנֵ֤י רְעוּאֵל֙ בֶּן־עֵשָׂ֔ו אַלּ֥וּף נַ֙חַת֙ אַלּ֣וּף זֶ֔רַח אַלּ֥וּף שַׁמָּ֖ה אַלּ֣וּף מִזָּ֑ה אֵ֣לֶּה אַלּוּפֵ֤י רְעוּאֵל֙ בְּאֶ֣רֶץ אֱד֔וֹם אֵ֕לֶּה בְּנֵ֥י בָשְׂמַ֖ת אֵ֥שֶׁת עֵשָֽׂו׃

 

 

וְאֵ֗לֶּה בְּנֵ֤י אׇהֳלִֽיבָמָה֙ אֵ֣שֶׁת עֵשָׂ֔ו אַלּ֥וּף יְע֛וּשׁ אַלּ֥וּף יַעְלָ֖ם אַלּ֣וּף קֹ֑רַח אֵ֣לֶּה אַלּוּפֵ֞י אׇהֳלִֽיבָמָ֛ה בַּת־עֲנָ֖ה אֵ֥שֶׁת עֵשָֽׂו׃

 

 

אֵ֧לֶּה בְנֵי־עֵשָׂ֛ו וְאֵ֥לֶּה אַלּוּפֵיהֶ֖ם ה֥וּא אֱדֽוֹם׃ {ס}        

 

 

אֵ֤לֶּה בְנֵֽי־שֵׂעִיר֙ הַחֹרִ֔י יֹשְׁבֵ֖י הָאָ֑רֶץ לוֹטָ֥ן וְשׁוֹבָ֖ל וְצִבְע֥וֹן וַעֲנָֽה׃

 

 

וְדִשׁ֥וֹן וְאֵ֖צֶר וְדִישָׁ֑ן אֵ֣לֶּה אַלּוּפֵ֧י הַחֹרִ֛י בְּנֵ֥י שֵׂעִ֖יר בְּאֶ֥רֶץ אֱדֽוֹם׃

 

 

וַיִּהְי֥וּ בְנֵי־לוֹטָ֖ן חֹרִ֣י וְהֵימָ֑ם וַאֲח֥וֹת לוֹטָ֖ן תִּמְנָֽע׃

 

 

וְאֵ֙לֶּה֙ בְּנֵ֣י שׁוֹבָ֔ל עַלְוָ֥ן וּמָנַ֖חַת וְעֵיבָ֑ל שְׁפ֖וֹ וְאוֹנָֽם׃

 

 

וְאֵ֥לֶּה בְנֵֽי־צִבְע֖וֹן וְאַיָּ֣ה וַעֲנָ֑ה ה֣וּא עֲנָ֗ה אֲשֶׁ֨ר מָצָ֤א אֶת־הַיֵּמִם֙ בַּמִּדְבָּ֔ר בִּרְעֹת֥וֹ אֶת־הַחֲמֹרִ֖ים לְצִבְע֥וֹן אָבִֽיו׃

 

 

וְאֵ֥לֶּה בְנֵֽי־עֲנָ֖ה דִּשֹׁ֑ן וְאׇהֳלִיבָמָ֖ה בַּת־עֲנָֽה׃

 

 

וְאֵ֖לֶּה בְּנֵ֣י דִישָׁ֑ן חֶמְדָּ֥ן וְאֶשְׁבָּ֖ן וְיִתְרָ֥ן וּכְרָֽן׃

 

 

אֵ֖לֶּה בְּנֵי־אֵ֑צֶר בִּלְהָ֥ן וְזַעֲוָ֖ן וַעֲקָֽן׃

 

 

אֵ֥לֶּה בְנֵֽי־דִישָׁ֖ן ע֥וּץ וַאֲרָֽן׃

 

 

אֵ֖לֶּה אַלּוּפֵ֣י הַחֹרִ֑י אַלּ֤וּף לוֹטָן֙ אַלּ֣וּף שׁוֹבָ֔ל אַלּ֥וּף צִבְע֖וֹן אַלּ֥וּף עֲנָֽה׃

 

 

אַלּ֥וּף דִּשֹׁ֛ן אַלּ֥וּף אֵ֖צֶר אַלּ֣וּף דִּישָׁ֑ן אֵ֣לֶּה אַלּוּפֵ֧י הַחֹרִ֛י לְאַלֻּפֵיהֶ֖ם בְּאֶ֥רֶץ שֵׂעִֽיר׃ {פ}
 

 

 

וְאֵ֙לֶּה֙ הַמְּלָכִ֔ים אֲשֶׁ֥ר מָלְכ֖וּ בְּאֶ֣רֶץ אֱד֑וֹם לִפְנֵ֥י מְלׇךְ־מֶ֖לֶךְ לִבְנֵ֥י יִשְׂרָאֵֽל׃

 

 

וַיִּמְלֹ֣ךְ בֶּאֱד֔וֹם בֶּ֖לַע בֶּן־בְּע֑וֹר וְשֵׁ֥ם עִיר֖וֹ דִּנְהָֽבָה׃

 

 

וַיָּ֖מׇת בָּ֑לַע וַיִּמְלֹ֣ךְ תַּחְתָּ֔יו יוֹבָ֥ב בֶּן־זֶ֖רַח מִבׇּצְרָֽה׃

 

 

וַיָּ֖מׇת יוֹבָ֑ב וַיִּמְלֹ֣ךְ תַּחְתָּ֔יו חֻשָׁ֖ם מֵאֶ֥רֶץ הַתֵּימָנִֽי׃

 

 

וַיָּ֖מׇת חֻשָׁ֑ם וַיִּמְלֹ֨ךְ תַּחְתָּ֜יו הֲדַ֣ד בֶּן־בְּדַ֗ד הַמַּכֶּ֤ה אֶת־מִדְיָן֙ בִּשְׂדֵ֣ה מוֹאָ֔ב וְשֵׁ֥ם עִיר֖וֹ עֲוִֽית׃

 

 

וַיָּ֖מׇת הֲדָ֑ד וַיִּמְלֹ֣ךְ תַּחְתָּ֔יו שַׂמְלָ֖ה מִמַּשְׂרֵקָֽה׃

 

 

וַיָּ֖מׇת שַׂמְלָ֑ה וַיִּמְלֹ֣ךְ תַּחְתָּ֔יו שָׁא֖וּל מֵרְחֹב֥וֹת הַנָּהָֽר׃

 

 

וַיָּ֖מׇת שָׁא֑וּל וַיִּמְלֹ֣ךְ תַּחְתָּ֔יו בַּ֥עַל חָנָ֖ן בֶּן־עַכְבּֽוֹר׃

 

 

וַיָּ֘מׇת֮ בַּ֣עַל חָנָ֣ן בֶּן־עַכְבּוֹר֒ וַיִּמְלֹ֤ךְ תַּחְתָּיו֙ הֲדַ֔ר וְשֵׁ֥ם עִיר֖וֹ פָּ֑עוּ וְשֵׁ֨ם אִשְׁתּ֤וֹ מְהֵֽיטַבְאֵל֙ בַּת־מַטְרֵ֔ד בַּ֖ת מֵ֥י זָהָֽב׃

 

 

וְ֠אֵ֠לֶּה שְׁמ֞וֹת אַלּוּפֵ֤י עֵשָׂו֙ לְמִשְׁפְּחֹתָ֔ם לִמְקֹמֹתָ֖ם בִּשְׁמֹתָ֑ם אַלּ֥וּף תִּמְנָ֛ע אַלּ֥וּף עַֽלְוָ֖ה אַלּ֥וּף יְתֵֽת׃

 

 

אַלּ֧וּף אׇהֳלִיבָמָ֛ה אַלּ֥וּף אֵלָ֖ה אַלּ֥וּף פִּינֹֽן׃

 

 

אַלּ֥וּף קְנַ֛ז אַלּ֥וּף תֵּימָ֖ן אַלּ֥וּף מִבְצָֽר׃

 

 

אַלּ֥וּף מַגְדִּיאֵ֖ל אַלּ֣וּף עִירָ֑ם אֵ֣לֶּה ׀ אַלּוּפֵ֣י אֱד֗וֹם לְמֹֽשְׁבֹתָם֙ בְּאֶ֣רֶץ אֲחֻזָּתָ֔ם ה֥וּא עֵשָׂ֖ו אֲבִ֥י אֱדֽוֹם׃ {פ}

 

או שהיו שני ענה ושני דישון ושתי אהליבמהטיפות של אור

(כשהאחרונים נקראו על שם קרוביהם הראשונים), או שהיה שם הרבה גילויי עריות בסיפור (ולפעמים הכתוב מתייחס לאב הביולוגי ולפעמים לא)
 

הרמבן מביא את שתי האפשרויות, וכותב על האפשרות השניה: "וזה מדרשם של דורשי חומרות כמו שמוזכר במסכת פסחים, ואיננו דברי הכל בגמרא ולא משמעו של מקרא כלל"

יש הרבה מחלוקות אבל אף מחלוקת לא ממש הבנתידורין השמיני

חזל אומרים שהיו שמה גלויי עריות ומפרשים אחרים אומרים שהיו שני ענה ויש עוד דעות אבל זה עדיין לא ממש מסתדר 

תסביר יותר? (מה לא מסתדר)טיפות של אור
הרשי הזהדורין השמיני

הוא ענה. הָאָמוּר לְמַעְלָה שֶׁהוּא אָחִיו שֶׁל צִבְעוֹן וְכָאן הוּא קוֹרֵא אוֹתוֹ בְּנוֹ? מְלַמֵּד שֶׁבָּא צִבְעוֹן עַל אִמּוֹ וְהוֹלִיד אֶת עֲנָה:

והרשי הזה

בת ענה בת צבעון. אִם בַּת עֲנָה לֹא בַּת צִבְעוֹן? עֲנָה בְּנוֹ שֶׁל צִבְעוֹן, שֶׁנֶּאֱמַר וְאֵלֶּה בְנֵי צִבְעוֹן וְאַיָּה וַעֲנָה? מְלַמֵּד שֶׁבָּא צִבְעוֹן עַל כַּלָּתוֹ אֵשֶׁת עֲנָה, וְיָצְאָה אָהֳלִיבָמָה מִבֵּין שְׁנֵיהֶם, וְהוֹדִיעֲךָ הַכָּתוּב שֶׁכֻּלָּן בְּנֵי מַמְזֵרוּת הָיוּ:

אוקיי, זה לפי הדעה שהיה ענה אחדטיפות של אור

פעם כתוב שהוא אח של צבעון, ופעם בן שלו. ובהמשך כתוב שאהליבמה היא בת ענה בת צבעון

 

לכן רשי מסביר שצבעון בא על אימו, ולכן ענה הוא גם אח שלו וגם בן שלו. ואחרי זה צבעון בא גם על אשת ענה, ואהליבמה נולדה מאחד מהם. והיא מיוחסת גם לאביה האמיתי וגם לאביה החורג. (או על פי תפיסה שאולי הייתה פעם, שאישה יכולה להוליד בן אחד שחצי מה'גנים' שלו באים מאיש אחד וחצי מה'גנים' שלו מאיש שני)

 

(ערכתי את ההודעה)

לא היו שתי אהליבמה,קעלעברימבאר

במקרה 2 אהליבמות שלאבא שלהם ולסבא שלהם אותו שם? פשוט עשיו התחתן עם חורית מבני שעיר החורי כחלק מהברית ביניהם. בסוף הוא היגר להר שעיר ואליפז התחתן עם תמנע ואדום ובני שעיר התחתנו אחד עם השני. בסוף האדומים הרגו את בני שעיר אבל אמצו את התרבות והאליל הלאומי שלהם "אלוהי שעיר" הוא נקרא בדברי הימים אצל אמציה.


אציין אגב רעיון שבני שעיר זה כנגד רומא, ומשפחת עשיו זה כנגד הנצרות שיצאה מהיהדות והשתלטה על רומא

למה אותו שם לסבא? רק לאבאטיפות של אור

רמבן פסוק כה: "ואלה בני ענה דישון ואהליבמה בת ענה" - דרך הכתוב לאמר בבנות כן, כמו 'ואת דינה בתו'. וזה ענה הוא הבן הרביעי לשעיר החורי, אחי צבעון הנמנה אחריו למעלה. כי הפרשה תמנה שבעה בני שעיר החורי כתולדותם. והיה לזה ענה בן אחד, יקרא גם כן דישון, כשם דודו. ולו בת תקרא אהליבמה כשם קרובתה בת ענה בן צבעון. ולכך יאמר הכתוב באשת עשו 'אהליבמה בת ענה בת צבעון', להגיד כי היא בת ענה שמצא הימים, נכדת צבעון, לא אהליבמה בת ענה בן שעיר החורי אחי צבעון.

אה הבנתי,קעלעברימבאר
אבל הרמבן מסכים שהליבמה בת ענה בן צבעון החיווית היא אהליבמה בת ענה בן צבעון מבני שעיר החורי
חשבתי שרצית לומרקעלעברימבאראחרונה
שאהליבמה החיווית אשת עשיו היא לא ממשפחת שעיר החורי
ראיה מחקרית שלא היו 2 אהליבמה:קעלעברימבאר
אחת אהליבמה החורית ואחת החיווית.


בארכיאולוגיה יש הרבה אזכור של החורים שהיו עם גדול ואין כלום על החיווים, למרות שערים מרכזיות הם מוזכרות חיוויות כמו שכם של חמור וגבעון של הגבעונים.  כבר הרמבן אומר שחיווים זה כינוי לחורים. ייתכן גם שזה מילת שיבוש , שבה נקראו החורים שגרו בעבר הירדן המערבי. גם אצל הגבעונים וגם אצל בני שעיר אין מלכים אלא אלופים וזקנים, וגם חמור נקרא נשיא ולא מלך.


רמת מבחני הרבנותצע

בע"ה.

מעניין אותי ממש מה דעתכם בנושא.. 

מבחני רבנות לנשים? מה בכלל המבחנים האלה בודקים | ערוץ 7

האמת הכותרת קצת מטעה כי הדיון שרציתי לפתוח אינו על מבחני רבנות לנשים.. אלא על הביקורת של הרב על המבחנים במתכונתם הנוכחית, וכן על הרף שהציב..

אתם מזדהים עם דבריו? או שלדעתכם הרף שהציב גבוה מידי? כמה ניגשים כיום למבחנים וכמה לדעתכם ייגשו אליהם אם ייושמו הקריטריונים שהרב כתב עליהם..?

 

מצטט את עיקר דבריו שרציתי שתגיבו עליהם: [אפשר כמובן להכנס לכתבה/לקישור..]

הדרך לפתרון

אם מסורת־הרבנות יקרה לנו, צריך לבנות מערך אחר, שישקף באמת את השתלשלות השמועה מדור לדור, את הגדלות התורנית האמתית של המוסמכים, ויסנן את מי שמתיימר לקבל תעודת סמיכה על ידי מבחן זיכרון.

 

המערך צריך להיות מושתת על שלושה עוגנים:

א. שנים רבות של לימוד בישיבה, סדרים מלאים ברצף וברצינות, מתוך עמל ויגיעה. דבר זה יכול לקבל מענה חלקי, על ידי מבחנים בסוגיות הש"ס, עם ראשונים ואחרונים. המבחן צריך לכלול יכולת הבנה וניתוח המקורות, גם כאלה שמן הסתם הלומדים לא נפגשו איתם קודם, כך שרק מי שעמל שנים רבות בלימוד עיוני יוכל להצליח לעבור.

ב. המלצות מרבנים, שמכירים את התלמיד וליוו אותו במשך השנים, עם תיאור מדויק כמה זמן הוא למד במוסדותיהם, ומה טיב ההיכרות שיש ביניהם. ההמלצות חייבות לציין גם את דמותו הרוחנית של התלמיד, ההשקעה והיגיעה שלו בתורה, והתאמתו להיות רב בישראל. לעניות דעתי צריך להיות גם מאמר תורני משמעותי שכתב התלמיד, והרב המלווה מעיד שהתלמיד כתב אותו בכוחות עצמו, והוא משקף נאמנה את יכולותיו.

ג. בנוסף לבחינה בכתב על החומר הנלמד (אפשר גם להציע כלים אחרים להוכיח שליטה בחומר, כגון כתיבת ספר בנושא הבחינה), יש להוסיף מספר מבחנים משמעותיים בעל פה, על ידי מספר רבנים, שעניינם התרשמות בלתי אמצעית ביכולת שיקול הדעת של הלומד בסוגיות הלכתיות, וכן התרשמות כללית משיעור הקומה הרוחני והתורני שלו.

אנשים ונשים לא צריכים ללמוד מקצוע שלא יוכלו לעבודאריק מהדרום

בו.

שמעתי שבדורות עברו, כלומר נניח לפני מאתיים שנה,טיפות של אור
כדי להסמך לרבנות פשוט למדו שולחן ערוך ושך על איסור והיתר. ואז נבחנו בעל פה, כמובן


(עד לפני כמה עשרות שנים המבחן עדיין היה בעל פה, וכלל רק את איסור והיתר. אבל כן למדו כבר גמרא טור בית יוסף שולחן ערוך טז שך פתחי תשובה)

כשהסמיכה היתה בעל פה, על פי רוב רב סמך את תלמידיוהסטורי
שהכיר אותם משנות לימוד ארוכות. גם אם הגיעו למישהו, הוא היה בוחן את העומד מולו, על פי רוב חיכו שתגיע 'שאלה' שהיתה מגיעה לרב כל הזמן כשאנשים שחטו בעצמם ואז הנבחן היה צריך לענות.
האמת, התנאים הללו היו עד לפני כמה שניםהסטורי
היה אפשר להתחיל להיבחן במבחני הרבנות, רק אחרי לפחות 6 שנים בישיבה מעל גיל 18. כשהתחלתי את המבחנים, הייתי צריך להביא אישור על כך. כמו כן היה צריך להביא אישור מראש הישיבה/הכולל שהאדם מתאים.


האמת שגם היום, לפחות בשלבים מסויימים צריך להביא המלצה, אבל איני יודע מי בודק אותה.


(היתה גם וועדת חריגים לצעירים שרצו להבחן, באיזה שהוא שלב פשוט אפשרו לכולם...)

נו באמתפשוט אני..אחרונה

יש רמות שונות של רבנים.

 

יש מי שרואה עצמו כרב עיר, יש מי שרואה את עצמו על כסא הדיין, ויש מי שרואה את עצמו מחנך בישיבה תיכונית או מכינה קדם צבאית למשל.

 

ברור שלא לכל סוג של רבנות יש צורך בידע עצום וביכולות פנומנליות של זיכרון, שינון, הבנה וניתוח.

 

אי אפשר שרף הכניסה (כלומר תעודת הרבנות הנמוכה ביותר) תצריך יכולות של פסיכומטרי 750.

אולי יעניין אותך